החלטה בתיק ת"א 2707-10-13

מונחת לפני בקשת הנתבעים 4 ו-5 לעיון חוזר או להבהרת החלטתי מיום 8.1.14, במסגרתה הורתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום.  

1. רקע הדברים

התובענה שבכותרת הוגשה ביום 2.10.13 ופורטה בה מסכת עובדתית סבוכה ומורכבת, שבמרכזה הסתבכותו הכלכלית של בנם של התובעים 1 ו-2, הוא הנתבע 3. על פי הנטען בתובענה, הסתבכותו הכלכלית של הנתבע 3 הביאה לכך שהתובעים 1 ו-2 שיעבדו את זכויותיהם בנכס המצוי ברחוב קפלינסקי 7 בתל-אביב, הידוע גם כגוש 6985 חלקה 73/3 (להלן: הנכס) לטובת הנתבעת 1, להבטחת הלוואה בסך 750,000 ש"ח שניתנה לנתבע 3. בתובענה נטען גם, כי בהתאם להסכם שנכרת בין התובעים 1 ו-3 לבין הנתבע 3 ביום 19.7.11, אמורים היו התובעים 1 ו-3 לקבל לידיהם 2/3 מהזכויות מהבניין ברחוב עבאס 12 בתל-אביב, הידוע גם כגוש 6979 חלקה 10 (להלן: הבניין), שהזכויות בו רשומות על שם הנתבע 3, אשר התחייב, מצדו, להעביר את 1/3 הזכויות הנותרות לידי בניו, התובעים 4 ו-5. במסגרת התובענה נטענו טענות חמורות ביחס להתנהלותם המקצועית של הנתבעים 4 ו-5, שהינם עורכי דין, אשר על פי הטענה ייצגו את התובעים במועדים הרלבנטיים לתובענה מול הנתבעים 1 ו-3, ונטען, בין היתר, כי התנהלות זו הובילה לאי רישום זכויות התובעים 1 ו-3 בבניין, באופן אשר אפשר לנתבע 3 לערוך עסקאות נוספות בבניין, לרבות רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע 6. נטען גם, כי הנתבעים 4 ו-5 כלל לא הסבירו לתובעים מה משמעות שיעבוד הנכס לטובת הנתבעת 1. 

בד בבד עם התובענה הגישו התובעים, שיוצגו באותה עת, כולם, על ידי עו"ד קובי קול, בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שיאסור על הנתבעים 1 ו-2 לפתוח בהליכי מימוש משכנתא בגין הנכס וכן צו שיאסור על הנתבעים 3 ו-6 לבצע כל פעולה בנוגע לבניין. זאת, עד להכרעה בתובענה שהגישו, שבמסגרתה הם עתרו לביטול שטרי המשכנתא שבגינם נרשמה המשכנתא על הנכס, למחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת הנתבע 6 על זכויות הנתבע 3 בבניין ולקבלת סעד הצהרתי, לפיו התובעים 1, 3, 4 ו-5 הינם בעלי הזכויות בבניין. 

לאחר שלא נעתרתי לבקשת הנתבעים למתן צווים זמניים במעמד צד אחד, התקיים לפני דיון במעמד הצדדים ביום 7.11.13. בפתח הדיון, הסכים ב"כ התובעים למחיקת הנתבעים 4 ו-5 מהבקשה למתן צו מניעה זמני, בשים לב לעובדה שלא נתבקש בגדרה כל סעד כנגדם, ולפיכך הורתי על דחיית הבקשה נגדם. לאחר שהמצהירים מטעם הצדדים נחקרו באריכות, קיבלו התובעים את המלצתי, כי הבקשה כנגד דלתא תדחה. בנוסף, קיבלו התובעים את המלצתי, כי הן הבקשה לצו מניעה זמני והן התביעה כנגד הנתבע 6 תדחה ללא צו להוצאות. זאת, לאחר שהסתבר כי הנתבע 6 רכש את הזכויות בבניין בתמורה ובתום לב. במסגרת הדיון גם המלצתי לתובעים, כי התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 תמחק וכי תחת האמור, וככל שהתובעים ימצאו לנכון לעשות כן, תוגש תביעה כספית נפרדת כנגד נתבעים אלה לבית המשפט המוסמך.

בסופו של הדיון הורתי כך:

"ב"כ המבקשים יודיע בתוך 14 יום מהיום האם הם מסכימים כי התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5 תמחק תוך שהם שומרים את הזכות להגיש תביעה כספית חדשה לבית המשפט המוסמך. אשר להוצאות לולא הבקשה כנגד המשיבים 4 ו-5 הייתה מנוסחת בלשון כה בוטה לא הייתי עושה צו להוצאות שכן אכן לא התבקש סעד כנגד המשיבים 4 ו-5. אולם, התגובה של המשיבים 4 ו-5 התבקשה הן לאור האשמות החמורות שנטענו נגדם בוודאי ובוודאי לאור הנוסח שבו הועלו. יש לזכור כי מדובר בעורכי דין, שאין טענה להתרשלות כדין טענת "רמאות", "קנוניה" וכיו"ב טענות. לאור האמור, אני פוסקת למשיבים 4 ו-5 הוצאות בסך 20,000 ש"ח, אולם ניתן יהיה לגבות הוצאות אלה רק אם תימחק תביעה זו ותוגש תביעה חדשה כנגד המשיבים 4 ו-5. אם יודיע ב"כ התובעים כי הוא מסכים לדחיית התביעה כנגדם, יבוטלו ההוצאות."

יש להבהיר כבר עתה, כי החלטתי ניתנה לאור העובדה שמלכתחילה היה מקום להגיש תובענה נפרדת כנגד הנתבעים 4 ו-5 ולא לכרוך את עניינם בתובענה כנגד הנתבעת 1, מה גם שכתב התביעה, על אף נוסחו המתלהם, כלל לא הקים סעד לתובעים כנגד הנתבעים 4 ו-5. לפיכך סברתי, כי ככל שהתובעים יחליטו להמשיך בתובענה כנגד הנתבעים 4 ו-5, תוגש על ידם תביעה נפרדת לבית המשפט המוסמך.  

שעות ספורות לאחר הדיון, הגישו התובעים בקשה לעיון חוזר בהחלטתי הנ"ל, זאת בטענה כי בפתח הדיון הורתי על דחיית הבקשה כנגד הנתבעים 4 ו-5 ללא צו להוצאות.

בהחלטתי מיום 11.11.13 הורתי, כך:

"ההחלטה הראשונה ניתנה לעניין ההחלטה למחיקת הבקשה לצו מניעה זמני. כשהתברר כי צו המניעה נדחה במלואו, ומשהוברר כי גם התביעה לגופה הסתיימה כנגד מרבית הנתבעים, אז ניתנה החלטה זו. הבקשה נדחית."

ביום 8.12.13 התקבלה " הודעה ובקשה לתיקון כתב תביעה" מטעם התובעים. בבקשה טענו התובעים, כי משנדחתה התביעה כנגד הנתבע 6 השתכללו נזקי התובעים ביחס לאובדן הזכויות בבניין. התובעים טענו, כי בהתאם לחוות דעת שמאית, שאותה צירפו להודעה, הנזק שנגרם לתובעים בגין אבדן הזכויות בבניין מסתכם בסך של 2,785,000 ש"ח. התובעים הודיעו, כי לאור זאת הם מעמידים את הסעד הכספי המתבקש מהנתבעים 3,  4 ו-5 על הסכום האמור.

ביום 31.12.13 התקבלה תגובה מטעם הנתבעים 4 ו-5 ל"הודעה ובקשה לתיקון כתב תביעה" שהגישו התובעים. בתגובתם טענו הנתבעים 4 ו-5, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היה על התובעים להגיש בקשה מנומקת כדבעי הנתמכת בתצהיר. הנתבעים 4 ו-5 טענו עוד, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. על פי הטענה, מאחר שבמסגרת הדיון שהתקיים ביום 7.11.13 הסכימו התובעים כי התביעה כנגד הנתבע 6 תדחה, ברי כי על התובעים לתקן את כתב התביעה ולהגיש כתב תביעה המשקף את המצב הנכון של בעלי הדין ושל הטענות הנטענות ביחס לבעלי הדין הנותרים. לטענת הנתבעים 4 ו-5 הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה באופן שבו הוגשה ולא בכדי, שהרי במסגרת החלטת בית המשפט מהדיון מיום 7.11.13 נפסקו לנתבעים 4 ו-5 הוצאות, תוך שנקבע כי ניתן יהיה לגבות הוצאות אלה " רק אם תימחק התביעה ותוגש תביעה חדשה כנגד הנתבעים 4 ו-5.". על פי הטענה, התובעים מבקשים לחמוק מתשלום ההוצאות, כך שתחת הגשת תביעה נפרדת כנגד הנתבעים 4 ו-5, מבקשים הם לתקן את כתב התביעה המקורי.

ביום 2.1.14 התקבלה תשובת התובעים לתגובת הנתבעים מיום 31.12.13. בתשובה נטען, כי עוד בכתב התביעה שמרו לעצמם התובעים את האפשרות לתקן את כתב התביעה ככל שתידחה התביעה כנגד הנתבע 6, שאז יתגבש נזקם בגין אובדן הזכויות בבניין. עוד נטען, כי התיקון היחיד שהתבקש בתביעה בנוגע לנתבעים 4 ו-5 הינו העמדת סכום התביעה על סך של 2,785,000 ש"ח וכי בשלב דיוני זה אין צורך בתצהיר לגבי גובה הנזק. נטען גם, כי ההוצאות המותנות אשר נפסקו במסגרת הדיון התייחסו אך ורק למקרה שבו התובענה כנגד הנתבעים 4 ו-5 תמחק ותחת האמור תוגש נגדם תביעה חדשה, דבר שכלל לא קרה.

בין לבין, התקבלה הודעת עו"ד קול, לפיה הוא איננו מייצג עוד את התובעים 4 ו-5.

בהחלטתי מיום 8.1.14 הורתי כך:

"כתב התביעה יתוקן כמבוקש. יוגש כתב הגנה מתוקן תוך 30 יום מהיום. ממועד זה ימנה המועד להגשת כתב הגנה."

יש לציין, כבר עתה, כי בהחלטתי אכן נפלה טעות סופר וכי לשון ההחלטה אמורה הייתה להיות כדלקמן:

"כתב התביעה יתוקן כמבוקש. יוגש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום מהיום. ממועד זה ימנה המועד להגשת כתב הגנה."